השבוע רבתי עם הבן שלי.
הריבים שלנו בדרך כלל סובבים סביב שאלת הכבוד שאני מניחה שהוא חייב לרכוש לי.
וגם הפעם זה לא היה שונה,
הוא אמר, אני נעלבתי, הוא שוב אמר, אני הגבתי מתוך העלבון, ועולה העומס ומתגברת הדרמה, וזהו אנחנו בנתק והפניית עורף הדדית ולא נעימה.
אחד הכלים שעובדים לי הוא לקחת מידת רוחק ולצפות במה שקורה לי, ההתרחקות מפרטי הסיטואציה עוזרת לי להתקרב לעצמי, ההתקרבות לעצמי עוזרת לי לפתור מצבים מסובכים כמו ריב.
עוד דבר שלמדתי הוא להשתמש בכלים לפי יכולתי העכשווית, ולכן חיכיתי יום, בדקתי שאני יכולה  ואז התחלתי להסתכל על מה שקרה לי שהביא אותי לסיטואציה הלא נעימה הזו.
אחת ההבנות החשובות מהצפייה שלי היא שחלק מההנחות וההגדרות שלי כלפי אימהות, כבוד, הערכה וקבלה הן פגות תוקף, למה הכוונה?
הן הנחות שלא מתאימות למי שאני, לזמן הנוכחי, אינן קשורות למציאות האישית שלי, לאדם שאני ולאדם החשוב והאהוב שהוא בני.
עוד דבר שהבנתי הוא שבכדי לעשות שינוי, עלי לנקות את ההגדרות וההנחות המיותרות שלי שאומרות מה זה כבוד
ולנקות את התלות שלי בהערכה ובכבוד מבחוץ ומאנשים אחרים,
ומכיוון שההתקדמות יכולה להיות רק בצעדים קטנים, בחרתי להתחיל בשאלה כלפי עצמי- איזו אימא אני באמת רוצה להיות?
 ועם זה אני מתחילה את השנה האזרחית החדשה, ומאחלת לי ולכם שנה נפלאה ומלאה בהתפתחות ובלמידה, וגם אשמח לשמוע מכם- מה השאלה שאתם הולכים לענות עליה השנה?

ועוד דבר שחשוב לי לספר לכם, אחרי שהבנתי את כל זה, הלכתי לבן שלי, חיבקתי אותו חיבוק חזק ואמרתי לו שאני אוהבת אותו מאוד...

מוזמנים לענות ולשאול אותי כל שאלה,

שלכם באהבה 

גפן