על מתנת הקשב והריכוז
הוא ישב מולי ואמר לי, אין מה לעשות, יש לי הפרעת קשב וריכוז וזה מי שאני. מה שאני לא אעשה, אני לא מצליח להתארגן ולא מצליח לזכור, ואז היא כועסת עליי, חושבת שאני עצלן ושאני לא שווה שום דבר.
הוא מדבר ואני רק חושבת על הבן שלי, שאז היה בן 8 בערך. בני בכורי, מחמל נפשי ואהוב ליבי, שבכל פעם שהוא לא זוכר להביא את השיעורים מביה"ס, אני כועסת וזועמת עליו.
חושבת על איך שזה משפיע עליו ואולי גם הוא בעוד 30 שנה יישב מול מישהי ויספר לה על אשתו, שכועסת עליו בדיוק כמו שאמא שלו כעסה.
אז חשבתי לעצמי מה הסיבה שאני כועסת. כי הרי לכעס תמיד יש סיבה. תמיד הוא יוצא כדי להגן על המקומות הפגיעים והחלשים באמת, ועל שזה אבסורד כי בהם הוא הכי פוגע.
הסיבה שכעסתי כל כך היא כי נבהלתי מחוסר הסדר. נבהלתי שהדברים לא הסתדרו כמו שאני רוצה בדיוק, שהתכנית לא פועלת, ובגדול - מזה שאני לא בשליטה.
ואז פגשתי אותו שוב, בניו יורק. ובשמחת הפגישה המקרית הוא הזמין אותי להופעה שלו, והלכתי. שם, בין שיר לשיר, הבנתי את המתנה.
גם להקשיב לנגנים וגם לקהל וגם לזכור שמצלמים וגם פתאום להמציא שיר חדש וגם וגם וגם, זו יכולת מופלאה שמאפשרת להיות בהמון מקומות בבת אחת, וזו בעיניי המתנה.
כשאת כל כך מחוברת לעצמך וליצירה שלך, את יכולה להתרכז ולהקשיב בלי שום בעיה.
קשב והקשבה הם כלים שקיבלנו ברגע צאתנו לאויר העולם. גם מי שלא שומע יכול להקשיב, כי הקשבה היא קודם כל לעצמי.
היכולת להקשיב לרצונות שלי, לגבולות שלי, לחוזקות שלי ולחולשות שלי היא יכולת אדירה ומופלאה. ריכוז גם הוא כלי שטבוע בנו, היכולת להתרכז בדברים שחשובים, מועילים ומיטיבים איתי.
בילדות לא תמיד סמכו עלינו שאנחנו יודעים, אז הנחו/ביקשו/דרשו/כפו עלינו להתרכז בדברים שלא תמיד תאמו את הנטיה הטבעית שלנו, ופה נהייתה סתירה בין היכולת הטבעית הראשונית לבין הרעש החיצוני שמסביר לנו מה נכון וטוב...
ולפעמים בחיים אני לא מחוברת למתנה שלי. אולי אני לא מעוניינת, או כי זה לא מעניין או כי דורשים ממני ואני לא מבינה למה, ואז אומרים לי שאני לא בסדר, שיש לי הפרעה, ועם ההפרעה הזו אני גדלה ובאיזה שהוא שלב זה באמת מתחיל להפריע לי.
וצריך להבין ולקבל גם את העובדה שלהקשיב זה לפעמים מפחיד, כי שאני באמת מקשיב, אין הגנות או הצדקות או בריחות, ואז אני באמת רואה את מי שאני וזה לא תמיד קל.
המתכון לקשב וריכוז שאני מבשלת הוא כזה: אני מפרידה ביני ובין העולם. מבינה שכל מה שאני שומעת הוא פרי מוחי הקודח. אני מקשיבה לקולות בראשי ומסננת אותם בקפידה ובסבלנות, עד שאני מגיעה לקול האמיתי שלי. ואז אני מקשיבה ומתרכזת, עד שאני מבינה מה הוא אומר לי, ולזה שווה לחכות.
וכשפגשתי אותו אחרי ההופעה, חיבקתי אותו חזק ולחשתי לו באוזן- אתה פשוט מתנה. והמילים שלי עברו דרך הלב שלי, ודרך החוט הזה שיש בין אמא לבנה והן הגיעו גם לאוזן של הילד שלי האהוב, שאולי עוד 30 שנה יספר שאמא שלו הקשיבה לו....
אם גם אתם מעוניינים ללמוד דרכים חדשות להקשיב ולהתרכז אני כאן
גפן- 0506843101
בפעם הבאה- תחזיקו חזק- זוגיות או עימות.
