החופש הגדול
היא ישבה מולי והעיניים הגדולות שלה מלאות בדמעות, גם שהיא בוכה היא ממש יפה, "את לא מבינה" היא אומרת," זה כמו כלא, אני מרגישה שזה סוגר עלי, איזו מין אמא אני? חשבתי שזה ישמח אותי, שאני אהיה מאושרת ושמחה ואני רק רוצה לברוח, אני רק רוצה לא להיות שם, וזה אוכל אותי מבפנים"
ואני כל כך מבינה, גם אני הייתי שם לפני 13 שנה שנולד בני הבכור, שחיכיתי לו בהתרגשות והיו לי כל כך הרבה תכניות ומטרות ומלא מלא ציפיות והכל התנפץ לי בבוקר גשום בנובמבר שגיליתי שאני מרגישה ההפך ממה שתכננתי.
התחושה של תכנית כה ברורה שמתנפצת מוכרת לכולנו והיא קשה לעיכול, האכזבה והביקורת שמתלוות אליה מקשות עוד יותר.
מה הסיבה שכל כך קשה לנו לקבל שינוי?
מדוע שאנחנו יוצאים מהמסגרת הידועה אנחנו מרגישים אבודים? מה קורה לנו שיש פער בין הציפיות שלנו לבין המציאות?
שבני הבכור נולד, שמחתי מאוד, באמת. זה היה אחד הרגעים הגדולים והעוצמתיים בחיי ואז זה סגר עלי. לא הוא, ההרגשה.
ההרגשה שזה גדול עלי, שאני לא יכולה לעמוד בזה, שאני לא עומדת בציפיות שלי מעצמי. אני רציתי להיות אמא קלילה ומגניבה ודאגתי למוות, רציתי להניק בקלות והיה לי נורא קשה, רציתי להיות יפה ורזה והייתי מרוטה ושמנה, ובעיקר בעיקר הייתי לא מרוצה...
שאני לא מרוצה אני כולאת את עצמי בתוך הכלא של עצמי, ואין לי שם חופש בכלל. אפילו לא קרן אור, ואז אני כועסת, עצובה, מרירה ומה לא.
כל זה קורה משום שהמחשבה היא הגורמת לרגש, מה שהמחשבה נושאת זה מה שאני מרגיש, וחופש תאמינו או לא הוא תוצאה של חשיבה.
מתי אני לא בחופש?
1. שאני תלוי בגורם אחר
שאני לא מרוצה.2
ואיך אני יוצא לחופש?
1. אני תלוי רק בעצמי
2. אני מרוצה
ואיך אני עושה את זה?
תלות מוצאה מהינקות שלנו בה היינו תלויים בהורינו או במבוגרים בסביבתנו,
היינו חסרי אונים ולא יכולנו להסתדר לבד.
הדפוס הזה שהיה קשור להישרדות הפיזית והרגשית שלנו מעמיס עלינו בבגרותנו, משום שאנחנו מרגישים תלויים בפידבק שנקבל מהסביבה,
באהבה בפירגון ובתמיכה שמראים לנו הסובבים אותנו
בכדי להשתחרר ולו במעט מהתלות הזו יש להבין אותה, להבין שרגשותיי ומחשבותיי כולאים אותי בכלא דמיוני,
ויש באפשרותי לצאת ממנו על ידי אותן מחשבות רק בשינוי אדרת.
איך משנים מחשבה? האמת דיי בקלות..
שאני מבינה שאת אותם דברים שאני מחכה לשמוע לראות ולהרגיש מהאחר אני יכולה לומר, להראות ולהרגיש בעצמי- משתנה לי החשיבה
למשל- אני רוצה לשמוע שאני יפה, אז אני אגיד לעצמי שאני יפה,
ואם אני לא יפה בעיניי תשאלו? אז אני אמצא משהו בעצמי שכן יפה בעיניי ואגיד לעצמי שהדבר הזה יפה.
כשאני משנה את החשיבה ומפרגנת לעצמי אז אני מרוצה, ואז אני יוצאת לחופש
נשמע פשוט נכון?
אז זה באמת פשוט ,ומה שצריך זה להתמיד ולתרגל עד שזה כבר הופך להרגל, ממליצה לכם לנסות, ואם יש לכם שאלות או שאתם נתקלים בקושי, יש לי עוד המון כלים להציע ואני פה כדי לעזור!
גפן- 0506843101
