הכישלון הראשון המהדהד שלי
היה כשהתגייסתי לצבא
זה התחיל בזה כשהגעתי לבקו"ם
בתחושה שהנה מגיעה הרמטכ"לית הבאה,
עילוי צבאי ומנהיגותי, משהו באמת מיוחד.
בתל השומר כנראה לא התכוננו כראוי,
כי לא שמתי לב לשטיח אדום
ולהקת חצוצרות,
אבל ניחא...
הרמתי ראש והמשכתי הלאה.
ואז הגיע הפאנצ הכואב באמת,
לא זימנו אותי לקצונה,
סליחה????
אותי????
למה????
כי את לא מתאימה,
הנתונים לא מספיק טובים.
סליחה???
דיברתם אליי??? ועליי???
בטוח חלה פה טעות
הרי אני במסלול הישיר לרמטכלות
השתגעתם?????
ומאז, איבדתי ענין בצבא ובתפקיד,
והייתי עסוקה בתחושות ההפסד
והכישלון הצורב.
..............................................
זה סיפור נחמד עם הומור עצמי,
ואתם בטח שואלים מה הקשר לזוגיות?
גם לזוגיות אנחנו באים חדורי מוטיבציה ואג'נדות,
גם בזוגיות אנחנו מכוונים מטרות שלפעמים לא מתאימות למידותינו.
אנחנו חייבים להיות חברים טובים,
נחמדים, מפרגנים, מאהבים, קשובים ועוד...
וברגע שמשהו לא מסתדר ואנחנו לא בדיוק כמו שחשבנו, אנו מוצאים עצמנו ואת בני הזוג שלנו מואשמים במחדל נוראי,
והאשמה מביאה את חבריה הקרובים- כעס, אכזבה תסכול,
וכולנו סובלים ועסוקים בתחושות ההפסד והכישלון
במקום להיות עסוקים באיך להיטיב
עם עצמנו ועם הבית המשותף שבנינו.
.....................................................

אני רוצה לבקש ממכם לחשוב על זה, באמת לחשוב על זה
ולראות אם יש מקומות בחיים שלכם, אולי בזוגיות, אולי בהורות אולי בקריירה, שבהם אתם מחמיצים את הרגע עקב מטרות ויעדים לא מתאימים.הצעד הראשון הוא לזהות ולראות, זה כבר 70 אחוז מהשינוי.
ואם יש לכם שאלות לגבי הצעד הבא...אשמח שתפנו אליי

שלכם באהבה 

גפן