התפעלתי ממנה.
עד כלות.
היא הייתה כל מה שרציתי להיות,
עירונית, חוצפנית, יפה למות,
מענטזת בלי חשבון
והכי הרבה
התפעלתי מזה שהיא התפעלה ממני
מהגובה שלי, מהביישנות,
מאייך שאני שרה, מהמלנכוליות.
לא האמנתי שככה אפשר להתפעל ממני,
אף פעם לא ראיתי בי משהו כזה מיוחד שאפשר להתפעל ממנו
עד עכשיו חשבתי שאפשר להתפעל
רק מאחרים, עד עכשיו הסתכלתי בהתפעלות על אחרים
ואפילו קינאתי בהם קצת.

לפעמים מרוב שאנחנו רגילים לעצמנו
אנחנו שוכחים לראות את הדברים
המיוחדים והיפים שבנו.

גם בזוגיות זה ככה,
מתאהבים ומתפעלים
וההתפעלות כשהיא מדויקת
היא כמו קרן שמש חמימה
היישר אל הלב
ואז חיים ביחד,
מתרגלים, וכבר לא מתפעלים
לפעמים זה אפילו להפך
רואים את הדברים ההפוכים,
וכשהמבט נעצר ונתקע
על מה שלא טוב ומה שמכוער
התחושה היא שהחיים נתקעים,
וכבר לא אוהבים, ולא מתרגשים
וממש לא מתפעלים.

אז מה אני בעצם רוצה להגיד?
שאנחנו טועים לחשוב שהתפעלות זה קסם כזה שקורה פתאום,
התפעלות זו בחירה
הכל תלוי וקשור באייך שאני מסתכל -
על עצמי, על בן\בת זוגי
ויש כלים לעבוד על ההסתכלות
והפרס על העבודה הזאת
היא ההתפעלות
אז אם אתם רוצים להתחדש לקראת האביב
אתם יותר ממוזמנים
אני כאן
וממש פשוט להגיע אליי
רק ללחוץ על הלינק ואנחנו מדברים

https://wa.me/message/24RLDS7UBASJC1
באהבה
גפן