סיפור שריגש אותי השבוע בקליניקה

היא יושבת מולי מיואשת,

לא מבינה מה עובר עליה,

"אני לא יודעת מה קורה לי בזמן האחרון" היא אומרת

"בכל מקום אני רואה מה לא בסדר,

בכל דבר אני רואה מה פגום,

אני רואה את זה בעיקר בעצמי

אבל גם באנשים שאני פוגשת בעבודה"

"למה?" היא שואלת אותי,

"מה לא בסדר איתי?"

ואני שואלת אותה בחזרה,

כי חשוב לי להבין:

"ובבית? מול בעלך, את גם רואה את הפגמים?"

והיא מהורהרת עונה לי:

"מעניין ששאלת כי בדיוק השבוע הסתכלתי עליו וראיתי כמה הזדקן,

כמה הוא לא עדכני, והתחלתי להתערער,

ואז בהבזק של רגע החלטתי לא להתעכב שם,

לראות, אבל את הפוקוס לשים על היחסים שלנו,

על הנתינה שלו, על מה שכן יפה בו."

וזה ריגש אותי, כי בחמש דקות

היא תארה את הקושי הכי גדול שלנו

שזו התחושה שאין לנו שליטה על המחשבות השליליות שלנו,

 ובאותה נשימה גם את היכולת הכי מופלאה שיש לנו כבני אדם,

והיא היכולת לבחור על מה ולאן להסתכל.

וזה ריגש אותי, כי אני כל כך מזדהה עם מה שהיא מספרת.

וזה ריגש אותי כי היום אני יודעת

 שתמיד אפשר לפתח את היכולת לבחור במה להתמקד,

ואפשר לראות גם וגם ועדיין לבחור במה להתמקד,

והידיעה הזו שאנחנו יכולים תמיד לבחור מרגשת אותי מאוד!

ואם אתם רוצים לשמוע עוד על בחירה אתם מוזמנים!

שלכם באהבה

גפן